כשנולד ילד נולדים איתו עוד שני ילדים

אני לא נוהגת לשתף בדרך כלל, אלא מתמודדת בעצמי, אבל לאחר תקופה כל כך מאתגרת החלטתי    לשתף איך מרגיש הורה לילד עם צרכים מיוחדים בכלל , ובתקופת הקורונה בפרט.

שמי רונית אימא לשלושה עם בת זקונים מיוחדת בת 26, ספורטאית טניס ובאולינג מדהימה בעלת צרכים מיוחדים ומוגבלות שכלית קלה. משתדלת לתפקד בשגרה כאחד האדם עובדת ושעות הפנאי מוקדשות לפעילות ספורט הטניס והבאולינג. התחרויות בהן לוקחת חלק הינן במסגרת עמותת ספיישל אולימפיקס ישראל .

התקופה האחרונה תקופת הקורונה הייתה והינה מאתגרת עבורנו ועל אחת כמה וכמה לאנשים בעלי מוגבלויות. ישבנו בבית עם ביתי ללא שום פעילות פנאי, המדיה הייתה לה קשה להכלה והפחדים ממה ששמעה מסביבה הלכו וגברו. הספורט שהוא חלק מחייה נלקח ממנה ולא היה מענה מספק. רק בימים אלה חוזר הטניס לפעילות והייתה תחושה באוויר שנשכחנו. דיברו הרבה על בעלי צרכים מיוחדים ועשו מעט , הדעת לא ניתנה מי האוכלוסייה מה הצרכים האם יש מי שדואג לכולם.

חשתי שבתי ברת מזל שאנחנו משפחתה ויכולנו לתת מענה בטוח אבל בחברה שלה לא לכולם היה מענה רבים היו מאד מאד בודדים ושמעתי בקולם כמה הם משוועים לכל שביב של קול מוכר.

רק לסבר את הדעת לחבר'ה בעלי מוגבלויות עבודה ושגרת פעילות פנאי הם סם החיים והכל נלקח. גם כאשר חוזרים לשגרה הם האחרונים בתור לחזור למקומות עבודה, אלה אנשים שתלויים בתחבורה ציבורית כי רישיון אין ברשותם והרבה אוטובוסים גם לא עובדים כך שנלקחה מהם האופציה להתניידות גם כשאפשר כבר הותר.

תחושתי שקל לדבר על הכלת השונה אך תמיד קשה במדינתנו הקטנה ליישם זאת. כל עוד אנו חיים פה בעולם כהורים נגזר עלינו לדאוג ולהילחם את מלחמתם של ילדינו שאינם מסוגלים. הדאגה הגדולה שלנו- מי ידאג להם אחרינו?

הקורונה הייתה שיעור לכל הרשויות ובכלל למדינה להכיר אוכלוסיות מוחלשות. אנא אל תחלישו אותם יותר, תנו את הדעת למה הם זקוקים, תתקצבו את הפעילויות שלהם ואפשרו לכל אדם לחיות בכבוד. כמובן חשוב לתת את הדעת לכך שספורט הוא הכרחי לגוף ולנשמה, בשביל שקיום פעילות ספורט תתאפשר גם לאוכלוסיות בעלי צרכים מיוחדים חייבים לסייע ,לפתח, ולתמוך בכל הארגונים והעמותות המדהימות שזה עיסוקם. יש לתת מענה ספורט תחרותי לבעלי צרכים מיוחדים כדי שירגישו כמו כל אדם אחר בחברה. גם להם היכולת להתאמן, להתחרות ולנצח בהתאם ליכולתו של כל אדם .

                   משפט יפה שמסכם את הקושי שלנו

כשנולד ילד נולדים איתו עוד שני ילדים

הילד שרצית  והילד שנולד,

באיזשהו שלב צריך להיפרד מאחד מהם

ועם כל הקושי זו בחירה מנצחת מלווה בהרבה מכשולים אבל אהובה ועליה לא נוותר לעולם. 

רונית

דילוג לתוכן